גילנות – אפליית נשים בשוק העבודה בישראל על רקע גיל

קודם כל נגדיר מה זו גילנות? גילנות זו אפלייה על רקע גיל. לרוב, מי שסובל מאפלייה על רקע גילנות בשוק העבודה בישראל ובחברה הישראלית אלו "זקנים". כיום, "זקנים" אלו אנשים מעל גיל 45.
אני רוצה לחלוק איתכם את התובנות שלי על גילנות נשים לאחר שצפיתי בסרט מרוששות של ג'ולי שלז. הסרט מביא את סיפורן של ארבע נשים משכילות ומצליחות – שתיים מהן היו עצמאיות והשתיים האחרות היו שכירות לפני ההתרוששות הגדולה.
אלו נשים חרוצות שהאמינו במשוואה – תלמדי, תעבדי ותצליחי להתפרנס בכבוד. מסתבר שמעל גיל מסויים, המשוואה הזו חדלה להתקיים.
השכלה, ניסיון, כישורים וידע מעל גיל 45 ויש כאלו שיאמרו מעל גיל 40, לא מבטיחים פרנסה בכבוד.
קוראים לזה אג'יזם בלועזית ובעברית גילנות – אפלייה על רקע גילו של אדם.

גילנות בחברה הישראלית של הנשים: סמדר קילצ'ינסקי, דיאן האריס, ענת חלפין וענת גלילי-בלום.

1. סמדר קילצ'ינסקי – דוגמנית ושחקנית לשעבר.

2. דיאן האריס – קוסמטיקאית צמרת לשעבר.

3. ענת חלפין – אשת שיווק לשעבר.

4. ענת גלילי-בלום – אשת תפעול ואדמיניסטרציה.

הסרט ממחיש כמה לא פשוטים החיים בישראל לבני 45 פלוס וכמה רחבה היא תופעת הגילנות. כמה קשה למצוא עבודה כאשר הגיל שלך עבר מספר מסויים, לנשים יותר קשה מגברים ואפילו אם את אישה משכילה ומוכשרת. לאחר תקופה ארוכה שבה הן מנסות למצוא תפקיד שהולם את כישוריהן, הן מתפשרות. ענת חלפין התראיינה למשרות של מזכירות ואמרו לה שהיא בעלת כישורי יתר ושהיא תשתעמם בעבודה כאשר במקביל אין בעיה לשוק העבודה לקבל את אותן נשים בדיוק למשרות שהן צווארון ורוד כגון מנקה, גננת, מאפרת וכו'. לעבודת מזכירות הנשים הללו הן בעלות כישורי יתר אך לעבודת ניקיון, הן מתאימות "בול" וברור לכולנו מה מידת האתגר האינטלקטואלי בעבודות ניקיון. הסרט אמנם מסקר את הגילנות בקרב המין הנשי אך גילנות קיימת גם בקרב גברים.

החוט המקשר בין כל הנשים בסרט הוא שלכולן אין גבר לצידן

מסתבר שגם במאה ה- 21 יותר קל להסתדר בשניים ולנשים זה אפילו קריטי לשמר את הזוגיות שלהן. אישה שאין לה גבר לצידה, נדונה לחיים כלכליים הרבה יותר קשים. לפי הסטטיסטיקות, נשים מרוויחות על אותה עבודה בין 30% ל- 40% ממה שגברים משתכרים. האפלייה היא על רקע מגדרי ומפני שלנשים יש יכולת הולדה. מצד אחד, שוק העבודה מפלה אותנו הנשים על רקע זה שיש לנו רחם, מצד שני אם מישהי מחליטה שהיא לא רוצה להביא ילדים לעולם, החברה הישראלית שופטת אותה על כך וחושבת שמשהו "לא בדר" עם אותה אישה.

תופעת הלוואי של גילנות – עוני וכתוצאה מכך בידוד חברתי

המשמעות של להיות ענייה היא שלא רק שאין לך כסף, אלא שאת גם מאבדת את כל החברים שלך. את כבר לא יכולה לתחזק את הקשרים החברתיים שלך כי פנאי עולה כסף. את לא מגיעה לימי הולדת של חברים או של ילדיהם, ולא כי את לא רוצה, אלא כי אין לך כסף למתנות. מזמינים אותך ואת לא מגיעה ואז באיזשהו שלב מפסיקים להזמין אותך.
בנוסף, אם פעם היית רגילה לארח אנשים בביתך – משפחה וחברים, את מפסיקה לארח כי אין לך כסף.

את לא יוצאת לשום מקום כי לצאת אפילו לבית-קפה עולה כסף.

פנאי הוא לא רק "כיף" אלא הפנאי שלנו מגדיר את המעגל החברתי שלנו. אם יש לי כסף לבילוי פנאי במגרש הגולף בקיסריה, אני אתרועע עם אנשים שיש להם כסף למנוי למגרש גולף בקיסריה.

ענת גלילי-בלום חזרה בגיל 50 לגור אצל ההורים כי לא היה לה כסף לשכר דירה. היא מודה להורים שהסכימו לקבל אותה בחזרה ושזה לא מובן מאליו. היא מנסה לא להפריע לשגרת החיים שלהם. היא חיה בבית הוריה בגדר "נוכחת-נפקדת".

מסתבר שכשאין כסף, אין מעגל חברתי.

אפליית נשים נמשכת גם מול רשויות המדינה

אם את רוצה להכריז פשיטת רגל, את צריכה לוותר על הילדים כי את מקבלת מזונות. לא מספיק שהמצב קשה, רשויות המדינה לא מקלות עלייך. אז סמדר קילצ'ינסקי נאלצה לוותר על המשמורת שלה על הילדים והעבירה אותם למשמורת אצל הגרוש שלה.

ביטוח לאומי רוצה שתשלמי לו את הכסף שאת חייבת לו בכרטיס אשראי או בשייקים ואת מנסה להסביר לפקיד שאת תבואי להסדיר את החוב ושאת לא יכולה לעשות את מה שהוא ביקש כי אין לך חשבון בנק באדיבות הביטוח הלאומי. את זה מנסה ענת גלילי-בלום להסביר לפקיד הביטוח הלאומי.

גילנות מגדרית בשוק העבודה – שכר המינימום הופך למקסימום

שכר המינימום הופך למקסימום של הערך שבנאדם שווה בהרבה מקרים בשוק העבודה של היום.
סמדר קילצ'ינסקי –עבדה כמאפרת שתי משמרות ביום, בין 10 ל- 11 שעות עבודה ביום והשכר החודשי שלה היה 3,980 ₪. אז היא עזבה אחרי חודש וחצי. כיום היא עובדת במסגרייה (אני מניחה כמזכירה) וגם בניקיון בתים.

דיאן האריס – עובדת בניקיון בכפר שמריהו, המקום שבו היא בעצמה גרה בעבר כיוון שהיתה עשירה. היא מנקה שני בתים ביום, כל בית 6 שעות עבודה.
ענת חלפין – מצאה עבודה בצהרון ושם היא מרוויחה 4,000 ₪ ובנוסף התחילה לעבוד כמורה מחליפה.
ענת גלילי בלום – פתחה דוכן לממכר תכשיטים והיא עדיין לא מצליחה להתפרנס ממנו.

כל העבודות הללו הן עבודות צווארון ורוד שמזכות את העובדות בהן בשכר נמוך, שכר מינימום או קצת יותר משכר המינימום. שתיים מתוך הארבע עובדות בניקיון בתים למרות שזו עבודה פיזית קשה ובטח לנשים בגילאי 50 פלוס כיוון שהתגמול השעתי יחסית גבוה.

הנשים הללו גם צריכות להתמודד עם פגיעה בביטחון העצמי ורגשות אשם שאינן יכולות לספק בית ורווחה לילדיהן.
ענת גלילי-בלום אומרת – אני צריכה להזכיר לעצמי שאני שווה ולהכיר בערך של עצמי ולזכור "שזה שאין לי עבודה, זה לא אומר שאני לא שווה".

בחברה שבה אנשים מודדים את הערך שלהם גם לפי הערך הכספי שלהם, פגיעה בפרנסה, זו פגיעה גם בערך העצמי.

בגלל הגילנות – אפליה מחמת גיל, אסור לחלות או להיפצע או להזדקן

דיאן האריס נפלה מסולם כאשר ניקתה את אחד הבתים. היא לא חשבה על הפציעה אלא על ההשלכות הכלכליות ומה יקרה אם היא לא תוכל להמשיך לעבוד תקופה מסוימת בניקיון.
בשוק העבודה הניאו-ליברלי, אסור להיפצע או לחלות או להזדקן כי המשמעות של כך בהרבה מקצועות היא עוני שנגזר על הבנאדם. אם לא היתה אפליית נשים בשוק העבודה בישראל ובחברה הישראלית, העוני והרעב לפרנסה לא היו מנת חלקן. בנוסף, תמיכה ממשלתית, בטח היתה עוזרת. בגלל שמצבן של הנשים שמופלות גם על רקע גילנות וגם על רקע מגדרי, קשה מלכתחילה, הן לא יעזו להחסיר יום עבודה.

אם סמדר קילצ'ינסקי היתה גבר, היא כנראה היתה יכולה להמשיך לשחק ולהתפרנס בכבוד. בהוליווד, אם את אישה, את מבקרת קבוע אצל המנתח הפלסטי כי פשוט אסור לך להזדקן. אישה עם קמטים, לא תזכה בתפקידים. לעומת זאת, גבר עם קמטים, כרס, קרחת – זה דבר סקסי. רוברט רדפורד (בן 78), האריסון פורד (בן 72), ברוס ויליס (בן 60) והינוקא שביניהם ג'ורג' קלוני שהוא "רק" בן 54, הם דוגמאות לשחקנים שעד עכשיו פעילים ואפשר לראות אותם על המסך הגדול. אלו שחקנים שסכין המנתח לא נגעה בהם. לעומת זאת, כמה שחקניות פעילות יש בגילאים הללו? שחקנית שרוצה להמשיך לעבוד גם בגיל מתקדם, זה די הכרחי לעבור אצל מנתח פלסטי. אז מה הפלא שנשים "מפחדות" להזדקן?

גילנות, קושי למצוא עבודה וחובות

הסרט לא נכנס לנושא החובות אך לדעתי זה נושא חשוב.
חובות עלולים להיווצר בשני מצבים – כאשר שכירים ואז נקלעים לתקופת אבטלה ארוכה ואז לוקחים הלוואות באין ברירה  וחובות עלולים להיווצר גם ממהלכים כלכליים ו/או עסקיים לא נכונים. כמובן שהלוואות, במידה ולא מוצאים מקור הכנסה, בסופו של דבר רק מחמירות את המצב. נניח שעני מבקש הלוואה של 20,000 ₪ והבנק רואה שמצבו "מסוכן" כי אין לו הכנסות, אז הבנק ייתן לו את ההלוואה בריבית של פריים + 9% . לעומת זאת, לעשיר הוא ייתן הלוואה של מיליון ₪ בריבית של פריים + 2%. אם חושבים על זה, הסיכון של הבנק עם ההלוואה של המיליון ₪ הוא הרבה יותר גבוה לעומת אם היה נותן הלוואות של 20,000 ₪ ל- 50 לווים. הרי הסיכוי שלווה אחד לא יעמוד בהתחייבות שלו הוא הרבה יותר גבוה מאשר שכל 50 הלווים לא יעמדו בהתחייבויותיהם. בכלכלה זה נקרא פיזור סיכונים.

רק לשם המחשה – תשלומי הריבית שהעני ישלם על הלוואה בגובה של 20,000 ₪ תהיה כמו תשלומי הריבית על הלוואה של 60,000 ₪ שהעשיר ייקח. העניים משלמים על ההלוואות שלהם הרבה יותר מעשירים ולמעשה העניים מסבסדים את העשירים.
ההלוואות שעניים לוקחים רק מכניסות אותם לבור יותר עמוק ממה שהם היו בו לפני כן.
ענת חלפין למשל מספרת שהיא תמיד היתה מחושבת כלכלית ושמרה על הגרוש הלבן ליום השחור אבל כאשר נקלעים לתקופת אבטלה ארוכה, לכמה זמן אפשר להסתמך על החסכונות?!

אל תגידו "לי זה לא יקרה" – כולם מזדקנים ועשויים לסבול מההשלכות של גילנות

הבעיה שהסרט מציג אינה בעיה פרטית של אישה זו או אחרת. מדובר בבעיה ברמה הלאומית. קודם כל מדובר בבעייה של בני ה- 45 פלוס, גברים ונשים כאחד. הבעיה אצל נשים יותר חמורה כי אותן שוק העבודה מתמחר בדרך כלל יותר נמוך מגברים ומסליל אותן לעבודות צווארון ורוד ואלו עבודות שבצידן תגמול כספי נמוך.

כל אחד עלול להגיע למצב שהוא חולה ורוב האוכלוסיה עוברת את גיל 45 ואז נשאלת השאלה – מה עושים הלאה? זו השאלה שעברה אצל הנשים בראש – יש לי לחיות עוד X שנים, איך אני מעבירה אותן? איך אני מצליחה להתפרנס בהן?

גם אם אתם שכירים, מאוד קל ליפול מהמעמד הבינוני ואפילו הבינוני-גבוה אל המעמד הנמוך. כל מה שצריך, זה שהמעסיק שלך יפשוט רגל או יפטר אותך כאשר אתה מעל גיל 45 , ואתם בבעיה. ברגע שמדובר בתופעה, על הממשלה להתערב. אנשים לא יפסיקו להזדקן ותופעת הגילנות לא תיעלם.

התערבות ממשלתית משמעותי על מנת לסייע לסובלים מגילנות, מתי?

כאשר ישנה תופעה כמו אפליית אנשים על רקע גיל (גילנות), צבע עור, מגדר וכו', זה יכול להיפתר רק ברמת הממשלה. משום מה, בכשל השוק הגדול ביותר, ממשלות ישראל בחרו שלא לטפל טיפול יסודי ועמוק. יש תכניות הכשרה פה ושם אך זה לא נותן מענה מקיף לתופעת הגילנות. במקרה של הסרט, המקצוע של הנשים בסרט לא הפך ללא רלוונטי עבור שוק העבודה ולכן אין צורך לעשות הסבה מקצועית. הן לא מצאו עבודה על רקע תופעת הגילנות ולכן הכשרה מקצועית די מיותרת במקרה שלהן. אני מציעה לממשלה שאם היא באמת רוצה לפתור את בעיית האפליה מחמת גיל (גילנות), עליה להכניס את היד לכיס. זה מה שעושים במדינות מערביות אחרות מתקדמות – מספקים למעסיקים שמעסיקים מעל % מסויים של עובדים מעל גיל מסויים סובסידיות. הממשלה מכסה חלק מעלות שכרו של העובד. זה הפיתרון שעל ממשלת ישראל לאמץ על מנת להילחם בתופעת הגילנות.
הגילנות, היא לא רק תופעה שיש להילחם בה בפן הכלכלי אלא גם בפן התודעתי. על ממשלת ישראל לייצר תודעה חדשה בקרב מעסיקים כך שהמעסיקים יבינו את היתרונות בהעסקת אנשים "מבוגרים".
רק שילוב של תמריצים כספיים יחד עם שינוי תודעתי, יכולים לעשות את ההבדל ולהפחית את תופעת הגילנות בצורה משמעותית.

לסיכום

מומלץ מאוד לצפות בסרט מרוששות שאורכו קצת פחות משעה. חשוב לראות ולהבין שהמשבר של בנות ובני 45 פלוס בשוק העבודה, הוא לא המשבר האישי שלהם אלא תופעה רחבה. תופעת הגילנות בשוק העבודה היא תופעה שיש לה השלכות רבות על חיי האנשים וגם על החברה שסובבת אותם. גם אם אנחנו צעירים מגיל 45, רוב הסיכויים שרובנו מתישהו נגיע לשם. לכן, הגילנות היא לא עניין פרטי של אדם כזה או אחר אלא תופעה רחבה שעל הממשלה לטפל בה ועל החברה להוקיע מתוכה.