משה רבנו המנהיג – בזכות אילו תכונות הוא זכה להיות מנהיג?

בעיניי, חג השבועות מסמל את נקודת השיא
של משה רבנו המנהיג.
משה רבנו הוא בוודאות המנהיג הכי גדול שהיה לעם ישראל.
יש שאפילו יאמרו שמשה רבנו הוא המנהיג הגדול שהתהלך אי-פעם על פני האדמה.
האם תהיתם אי-פעם מדוע דווקא משה זכה להיות המנהיג של עם ישראל?

מנהיגותו של משה רבנו מתחילה בפסוקים האלה:

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלותָם,
וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:
וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?:
וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?
וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר :  שמות ב, יא-יד

אז אחת השאלות שנשאלת היא:
איך זה שמשה רבנו וידא שאין איש מסביב
ואז הוא הכה את המצרי
וכבר יום למחרת העובדה הזו ידועה לכל?
איך נודע הדבר כל כך מהר ברבים אם אף אחד לא ראה?!

משה רבנו המנהיג – היה איכפתי

אחת הפרשנויות המעניינות ששמעתי לאחרונה היא
שזה לא שאף אחד לא ראה בעיניים שמשה רבנו הכה את המצרי,
העניין הוא שלאף אחד מהסובבים לא היה איכפת
מזה שאיש מצרי מכה איש עברי מהעם שלהם.
"וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"
משה רבנו הסתכל סביב וראה שלאף אחד לא איכפת
ושאף אחד לא ניגש לעזור.
היו הרבה אנשים מסביב ואף אחד לא נקף אצבע בשביל לעזור.
לכן, משה רבנו לא יכול היה לעמוד מהצד
והוא התערב כי היה לו איכפת.
מכאן שאין זה פלא שהדבר כביכול נודע ברבים במהירות.
המעשה הזה נעשה מלכתחילה לעיניהם של רבים.

משה רבנו המנהיג – היה גם אמפתי

אין מנהיגות אמיתית ללא אכפתיות.
משה רבנו זכה להיות מנהיג בזכות האמפתיה שלו
(אמתפיה – הזדהות עם האחר)
שהולידה רגש של חמלה
והחמלה על האחר היא שהובילה לפעולה.
אפשר לקרוא לזה גם אכפתיות.
אכפתיות היא הדאגה ממה שקורה למישהו אחר.
חמלה ואכפתיות גורמות למעורבות.
זו הסיבה שמשה רבנו נבחר להיות המנהיג של עם ישראל.
כי היתה לו את תכונת החמלה (אכפתיות) כלפי האחר.
ויש סיבה מדוע כתוב כך בתנ"ך:
"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:"
הרי האיש העברי שהוכה על ידי המצרי לא באמת היה אחיו בשר ודם.
כמו שאיכפת לנו מאנשים קרובים לנו
כמו הורים, אחים, בני זוג
כך היה למשה איכפת מאותו איש עברי זר שקיבל מכות.
היה איכפת לו ברמה כאילו אותו איש זר היה כמו אחיו.

 

משה רבנו המנהיג – היה גם בעל חמלה

משה רבנו המנהיג לא השאיר את החמלה שלו אצלו בלב
אלא עשה מעשה.
משה רבנו המנהיג פעל
על פי הצו המוסרי שלו באותו רגע.
יכול להיות שהיו אנשים אחרים שהיו סביב
וגם להם היתה חמלה בלב כלפי אותו עברי מוכה.
אבל ההבדל הוא שהם לא עשו מעשה.
משה רבנו גם עשה מעשה
וזה גם מה שבידל אותו לעומת האחרים.
המעשה הזה גם דרש הרבה אומץ
ויכלו להיות לו השלכות קשות
כי עובדה שמשה רבנו ברח לאחר מכן מפרעה.
משה רבנו הסתכן בזה שהוא עזר למישהו אחר.
פה יש גם את מידת המעשה –
להוריד דברים לקרקע
וגם את מידת הגבורה שנדרשת ממנהיג.
לכן, משה רבנו נבחר להיות המנהיג של עם ישראל.

במהלך "תקופת כהונתו" של משה רבנו המנהיג
הרבה פעמים בתנ"ך משה רבנו
מתחנן בפני בורא עולם בשביל עם ישראל.

משה רבנו המנהיג – היותו רועה צאן הכשיר אותו למנהיגות

משה רבנו היה גם רועה צאן
והרבה מנהיגים אחרים בעם ישראל היו רועי צאן
גם דויד המלך היה רועה צאן.
מה העניין שדווקא רועה צאן זוכה להיות מנהיג בניגוד למי שעיסוקו בתחום החקלאות למשל?
העניין הוא שצריך לדעת להוביל ולהנהיג ולטפל בצאן
בדיוק כמו באנשים.
מי שמנהיג צאן – מביא אותם לאזור הרעייה
ואז משחרר את הצאן להסתובב באזור
ובסך הכל משגיח שהצאן בסדר.
בדיוק כמו מנהיג של אנשים שמוביל אותם למקום הנכון
ואז צריך לשחרר
וכל התפקיד של המנהיג לאחר מכן מסתכם בזה שהוא דואג לצאן מרעיתו.
הוא דואג להם
ולא דואג לעצמו, לתפקיד שלו, לכסא שלו, לכסף שלו.

משה רבנו המנהיג – למה בניו לא ירשו אותו?

למשה רבנו המנהיג היו שני בנים.
גרשום (גר הייתי בארץ נוכרייה)
ואליעזר (אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה).
גרשום ואליעזר לא זכו להנהיג את עם ישראל אחרי אביהם משה רבנו.
משה רבנו ביקש מאלוהים שהם יירשו אותו.
אלוהים סרב ואמר לו שיהושע הוא עבדו הנאמן והוא זה שיירש אותו.
נשאלת השאלה –
משה רבנו הוא בוודאות המנהיג הכי גדול שהיה לעם ישראל אי-פעם –
איך זה שבקשתו לא נענית לאור היחסים הקרובים שלו עם אלוהים
וגם לאור זאת שהיה הגיוני שדווקא בניו יירשו אותו?
כאשר משה רבנו ירד למצרים בשביל לגאול את עם ישראל
בניו לא ירדו איתו.
הם נשארו במדיין.
כאשר משה רבנו קרע את ים סוף,
בניו לא זכו לצפות במחזה האדיר.
כאשר היה מעמד הר סיני –
מעמד שבו בני ישראל קיבלו על עצמם את עשרת הדיברות
גם במעמד זה, בניו של משה רבנו לא היו שותפים.
מעמד הר סיני היה מחזה רוחני
שבו אלוהים התגלה לבני ישראל.
מחזה אדיר שבו אלוהים מדבר
והעם עונה נעשה ונשמע.
בניו של משה רבנו לא זכו לשמוע את הקולות ולראות את המראות
ולזכות לגילוי של הבורא.
 
בניו של משה לא היו ראויים להיות המנהיגים של עם ישראל.
הם לא היו שותפים לסבל שעבר על עם ישראל במצרים.
הם לא ראו את המראות הקשים של אחיהם העבדים.
הם גם לא היו חלק ממעמד הר סיני
והם לא זכו להיות נוכחים בחוויה הרוחנית הגבוהה ביותר.
לכן, רמתם הרוחנית נפלה מכל מי שהיה נוכח וצפה בהתגלות של אלוהים.
האמונה של מי שראה את אלוהים כבר לא היתה בגדר אמונה
אלא בגדר עובדה מוחלטת שאלוהים קיים.
אמונה היא מעל הדעת –
אני מאמין בקדוש ברוך הוא גם כאשר אין לי הוכחה ממשית לכך.
בניו של משה נפלו ברמתם הרוחנית
ולא היו ראויים להנהיג את בני ישראל
כי כל אחד מבני ישראל שהיה שותף למעמד הר סיני
היה מעליהם במדרגתו הרוחנית.
הם ידעו בוודאות שיש אלוהים כי קיבלו לכך הוכחה.

מה ניתן ללמוד על משה רבנו המנהיג ועל מנהיגות?

משה רבנו זכה להיות המנהיג של עם ישראל כי היה לו איכפת מהאנשים.
משה רבנו המנהיג לא זכה שבניו יירשו אותו
כי מנהיגות לא עוברת בירושה,
מנהיגות קונים בעמל.
התפתחות רוחנית הרבה פעמים כרוכה בסבל.
הרבה יותר קל להכיל אנשים שאנחנו מבינים
את הקשיים שלהם ומה הם עברו.
לבניו של משה רבנו המנהיג לא היתה את ההבנה העמוקה
לגבי מה עברו אחיהם העבריים.
בשביל זה הם היו צריכים להיות שותפים גם לסבל.
No pain , no gain
משה רבנו המנהיג הענק
כנראה שהיו טבועות בו מלכתחילה תכונות של מנהיג.

משה רבנו המנהיג לא נולד מנהיג אלא נהפך למנהיג

משה רבנו לא נולד מנהיג
אלא עלה על ייעודו והפך עם הזמן למנהיג.
לא נולדים מנהיגים
אלא הופכים להיות כאלה.

משה רבנו המנהיג כדוגמה להתנהלות נכונה במקום עבודה

מקום עבודה טוב הוא מקום עבודה שאיכפת לו מהעובדים שלו.
מנהלים טובים הם מנהלים שאיכפת להם מהעובדים שלהם.
עובדים טובים הם עובדים שאיכפת להם ממקום העבודה.
בדרך כלל, מנהלים ועובדים איכפתיים יהיו מעורבים יותר
ויתנו גם ביקורת במידה וצריך לשפר דברים במקום העבודה.
לאנשים אכפתיים תהיה מעורבות יותר גבוהה במקום העבודה.
אכפתיות היא תכונה חשובה.
אנחנו בתור מגייסים צריכים לגייס לארגון שלנו
אנשים איכפתיים.
ובכלל חברה (society) טובה יותר,
היא חברה שבה יש ערבות הדדית
ולאנשים בה איכפת אחד מהשני.
שנהא כולנו אכפתיים בתוך ומחוץ למקום העבודה
ושנזכה לחיות בחברה של ערבות הדדית.