הגשמה עצמית מתחילה מאמונה עצמית

הגשמה עצמית היא תוצאה של אמונה עצמית . תחילה ניתן הגדרה לאמונה עצמית. אמונה עצמית זו תחושת מסוגלות, היכולת להאמין ביכולת שלך להשיג את המטרות שלך. הסרט "פלה" ל חייו של הכדורגלן פלה, מדגים איך האמונה העצמית של פלה עזרה לו להגיע להגשמה עצמית. הסרט מספר את סיפור חייו של שחקן הכדורגל האגדי, החל משנות הילדות ועד התקופה שבה השתתף לראשונה בגביע העולם בשנת 1958 וזכה בו עם נבחרת ברזיל. איך הגיע פלה משיאים של עוני להגשמה עצמית ברמה העולמית בתחום הכדורגל.

פלה גדל בילדותו באחת הפאבלות העניות שבהן שיחק כדורגל עם גרביים שקיפלו והפכו לכדור מאולתר.
השם המלא של "פלה" הוא אדסון ארנטס דו נסימנטו ו"פלה" זה כינוי שהדביקו לו ובתחילה, לפחות לפי הסרט, הוא לא אהב את הכינוי עד שלבסוף אימץ אותו לגמרי.
התפוח לא נפל רחוק מהעץ כי אביו, שכינויו "דונדיניו" היה כדורגלן מוכשר בזכות עצמו ושיחק בקבוצות הכדורגל הבכירות בברזיל עד שהוא נפצע.
הטרגדיה של האב מנעה את התמיכה של האם שלא רצתה במשך הרבה מאוד שנים שהילד המוכשר יהיה כדורגלן אלא העדיפה שהוא ילמד ושתהיה לו השכלה טובה.

הטרגדיה הלאומית של ברזיל
לאורך כל הסרט יש ברקע את הטרגדיה הלאומית של ברזיל. הטרגדיה של מה שקרה בגביע העולם בשנת 1950 כאשר ברזיל הפסידה את אליפות העולם בכדורגל לאורוגוואי.
לאחר ההפסד, פלה פונה לאביו ואומר לו: "אני אביא לברזיל את גביע העולם".

אביו שהוא המנטור שלו מחדיר בו אמונה עצמית

הילד פלה עוזר לאמו בעבודות ניקיון ומשק בית וכשהוא גדל קצת, הוא מתלווה לאביו ועוזר לו בעבודתו. העבודה של האב שעובד בבית חולים היא ניקיון שכוללת את ניקיון השירותים וניקיון כלי הצרכים של החולים שמרותקים למיטות.
אביו מספר לו שהוא נפצע כי לא היתה לו אמונה עצמית ואמונה בסגנון הז'ינגה. הז'ינגה זה הקצב והסטייל הברזילאי שנמצא למשל גם בקפואירה. בהפסקות במהלך העבודה, אביו הוא המאמן שלו שמאמן את הילד פלה עם פירות מעצי המנגו שמשמשים ככדורים. אביו עובד איתו לא רק על הכדורגל עצמו אלא הרבה על ביטחון עצמי, אמונה עצמית וחשיבה חיובית. למי שרוצה להרחיב בנושא של תכנות התת-מודע, נא ללחוץ כאן!

אמונה עצמית והגשמה עצמית מתפתחות דווקא מהקושי

החיים של הילד לא קלים. משפחה ענייה בברזיל בשנות ה- 50 , זו משפחה מאוד ענייה. הילד שעוזר גם לאימו בניקיונות במשקי הבית העשירים, סובל גם מהצקות של ילדי העשירים. הילדים העשירים
לא רק הוא, הוא וחבריו העניים. צוחקים עליו שאין לו אפילו נעליים.

כשיש טורניר כדורגל בשכונה – יש את קבוצת ילדי העניים ואת קבוצת ילדי העשירים. הקבוצה של ילדי העניים סובלת מלגלוג ומכנים אותם בשמות גנאי ומלגלגים על זה שהם עולם יחפים למגרש הכדורגל. בהתחלה, הילדים קצת מתקשים לשחק כי הם לא רגילים לכדור כדורגל אלא הם רגילים לכדורים מאולתרים כגון כדורים מגרביים. הם גם עולים למשחקים הראשונים שלהם בלי מדים אלא עם בגדים רגילים. בשביל להשיג נעליים וכדור אמיתי, הילדים העניים גונבים בוטנים ומוכרים אותם. כאשר מגיע משחק הגמר, הם מגיעים עם נעליים שגדולות בכמה מידות והמשחק שלהם דווקא נפגם כי הם לא רגילים לשחק עם נעליים. מאות אנשים מגיעים לצפות במשחק הגמר. ושוב, פלה הילד, נזכר במילותיו של אביו שאומר לו לכל אורך הדרך שאסור לו להתבייש במי שהוא. לאחר שחטפו 8 גולים, הילדים של הקבוצה הענייה, מורידים את הנעליים ומתחילים לסגור את הפער והם מבקיעים 7 שערים ברציפות. לבסוף ילדי הקבוצה העשירה בכל זאת מנצחים אבל למרות הניצחון, הם מרגישים מושפלים. בסוף המשחק, כל הקהל עומד על רגליו וצועק "פלה, פלה, פלה". זה הרגע שבו אימץ הילד את השם פלה. כינוי "הגנאי" שהופך לכינוי שאיתו הוא יתפרסם בכל רחבי העולם. בזכות האמונה העצמית שהתחזקה בו ובהובלתו, הם סגרו את הפער ואם היו עוד כמה דקות על השעון, הם היו מנצחים.

הדרך להגשמה עצמית רצופה מכשולים

לאחר הגמר של הטורניר השכונה, מגיע סקאוטר, שחקן עבר מפואר בזכות עצמו שמבקש מהוריו של הילד לשלוח אותו לפנימיית כדורגל. עקב סירובה של האם, הילד לא נשלח ישר. מפה לשם… לבסוף האם משתכנעת לשלוח את הילד לקבוצת נוער. פלה מגיע לקבוצה שבה המאמן דוגל בשיטת המשחק האירופאית. מנסים לשנות את סגנון המשחק שלו והוא לא מצליח לשחק כמו האירופאים. יש לו נקודת שבירה שבה הוא אורז מזוודה ורוצה לחזור לבית הוריו. הוא נוסע לתחנת הרכבת ולשם מגיע הסקאוטר בעקבותיו ומסביר לו שלז'נגה יש מורשת מפוארת ושהיא בדם של הברזילאים ושאף אחד לא יצליח לשנות את זה. הוא אומר לו שהוא צריך להיות בעל אמונה עצמית ושהוא יצליח להגיע להגשמה עצמית, אם רק יילך בדרך שלו. פלה חוזר, לא מקשיב למאמן ומשחק את הסגנון שלו. למרות ההתנגדות של המאמןף זה עובד ונותנים לו לשחק בסגנון שלו.

המסר של הסרט – הגשמה עצמית נובעת מאמונה עצמית להיות מי שאתה

פלה נבחר להיות אחד השחקנים שנשלחים לייצג את ברזיל במשחקי גמר גביע העולם ב- 1958 . המאמן של הנבחרת הברזילאית מנסה "לשבור" את השחקנים ולהכריח אותם לשחק בסגנון האירופאי ולא בסגנון ה"שכונתי" הברזילאי. פלה מנסה בתחילה לשחק בסגנון אירופאי ולא כל כך הולך לו.
עד שהוא מחליט לשחק בסגנון שלו שזה הסגנון הברזילאי האותנטי, שכולל את הז'ינגה. פלה בוחר להיות מי שהוא והולך עם האמת שלו וזה עובד. אפילו המאמן לבסוף מעודד אותו לשחק בסגנון הברזילאי. בקצב הז'ינגה פלה מביא לברזיל את גביע העולם של שנת 1958 ומקיים את ההבטחה לאביו – ברזיל ניצחה את שבדיה בתוצאה 5 -2 כאשר שני שערים כבש פלה. לפלה לא מלאו 18 כשהוא השתתף בגביע העולם.

מחיר היהירות היה חוסר הגשמה עצמית ואובדן הגביע העולמי

הברזילאים אירחו את המונדיאל ב- 1950 אחרי שהמונדיאל לא התקיים פעמיים לפני כן בגלל מלחמת העולם השנייה.
ברזיל אירחה את המונדיאל ורצונה היה להראות שהיא חלק מהעמים המפותחים. לכבוד המשחקים, הקימו הברזילאים את איצטדיון המרקנה שהיה באותו העת האיצטדיון הגדול ביותר בעולם וגם כיום הוא אחד מהאיצטדיונים הגדולים בעולם. בטורניר של 1950 נכחו באיצטדיון 200 אלף איש כי חלק מהיציעים היו יציעי עמידה ולא ישיבה.
לפני המשחק, היה עיתון ברזילאי שפירסם "ברזיל אלופת העולם" וראש העיר של ריו דה זניירו נאם לפני תחילת המשחק ואמר לשחקני הנבחרת משהו בנוסח "בנינו לכבודכם את האיצטדיון, עכשיו תנצחו ותביאו לנו את גביע העולם."

המשחק התחיל בצורה מאוד אופטימית מבחינת ברזיל שהבקיעה שער ראשון, לאחר מכן אורוגוואי השוותה ואם התוצאה היתה נשארת על כנה, תוצאת תיקו, ברזיל היתה אלופת העולם. הטרגדיה הברזילאית היא ש 11 דקות לפני הסיום, כבשה אורוגוואי שער נוסף ולמעשה לא רק שהיא ניצחה את המשחק אלא זכתה בגביע העולמי.
ברבוסה השוער הברזילאי המאוד מוכשר ואחד השוערים הטובים ביותר בעולם בזמנו, לאחר שחטף את השער, נחשב לדמות הטראגית שכל חייו השתנו לאחר אותו גול.
תפקידו של השוער הוא כפוי טובה – אף אחד לא זוכר לו 10 הצלות אלא תמיד יזכרו לו את ההחמצה שהפכה לגול.
הברזילאים הגיעו למשחק בטוחים ויהירים וחשבו שהמשחק הזה יהיה "לפרוטוקול" כיוון שהם ניצחו לפני כן בבית העליון את שבדיה 7 -1 ואילו את ספרד "רק" 6 -1 . בנוסף המשחקים התקיימו בברזיל – יתרון הביתיות וקהל אוהדים גדול שמעודד.
הברזילאים "שכחו" ששבדיה וספרד אלו נבחרות אירופאיות ואילו אורוגוואי זו נבחרת דרום אמריקאית, השכנה שלהם מדרום, שיש לה כבר מסורת של זכייה וזכתה לפני כן בגביע העולם בשנת 1930 .
מספרים שיום אחד, מספר שנים אחרי הגמר, ברבוסה הלך ברחוב ואמא לילד בן 5 הצביעה עליו ואמרה לבנה: "הבחור הזה גרם לכל ברזיל לבכות"
ברבוסה האשים את עצמו בהפסד של ברזיל ולקח את ההפסד באופן קשה. הוא אפילו ביקש באיזשהו שלב בחייו לקבל את שלושת הקורות של השער במרקנה, לקח אותן ושרף אותן.

מסקנות על אמונה עצמית והגשמה עצמית

1.אמונה עצמית שמובילה להגשמה עצמית היא להאמין בעצמנו ובדרך שלנו וללכת עם החוזקות שלנו – זה דורש אומץ ללכת עם האמת שלנו, לכל אחד יש את הייחודיות (הז'ינגה) שלו.
2.אמונה עצמית חזקה היא להיות עם עמוד שידרה פנימי – לא לצאת מגדרנו כשמישהו נותן לנו מחמאה ובאותה מידה לא להתבאס כשמישהו אומר לנו משהו לא נחמד. אם אנחנו עפים ממחמאה ומתבאסים ממילה לא-טובה, אז סימן שאנחנו צריכים לחזק את עמוד השידרה הפנימי שלנו. לא להיות כמו קנה סוף שכל רוח מזיזה אותו.
3. דווקא מהקושי אפשר להצמיח אמונה עצמית גדולה יותר ולהגיע למדרגה של הגשמה עצמית גבוהה יותר – יש תפקידים שלא זוכים לרחמים – בכדורגל, לשוער אין רחמים. יחד עם זאת, לברבוסה לא היתה אמונה עצמית חזקה כי אם היתה לו אמונה עצמית חזקה, הוא לא היה נותן למשחק אחד להרוס לו את כל הקריירה. אמונה עצמית לא תלויה במה שקורה, אנחנו צריכים להאמין בעצמנו וביכולות שלנו. האמונה העצמית דווקא יכולה להתחזק בעקבות משברים. במידה וברבוסה לא היה נותן לגול הבודד הזה לשבור את רוחו, האמונה העצמית שלו היתה מתחזקת והוא היה הופך לשוער עוד יותר ענק ממה שהוא היה.
4. אף פעם לא לנהוג ביהירות – היהירות לא עוזרת ולא מקדמת אותנו לעבר הגשמה עצמית.
5. מילים יכולות לרומם ולפעמים הן יכולות להלחיץ ולפגוע ביכולת ההגשמה העצמית – אין טעם להלחיץ סתם – במקום לומר לשחקנים, תביאו לנו את גביע העולם, אם ראש העיר היה אומר: "אנחנו מחזיקים לכם אצבעות, מאמינים בכם, מאמצים את ידכם ומחבקים אתכם. אתם הבנים המוכשרים שלנו, תראו לעולם מה זה כדורגל ברזילאי משובח". יכול להיות שהטרגדיה הברזילאית היתה נמנעת. תעודדו ואל תלחיצו.
6. לא להתגרות בגורל –לא להכריז על משהו לפני שהוא התגשם. למשל, לא היו צריכים לפרסם ש"ברזיל ניצחה" לפני שהיא באמת ניצחה. ליקום יש קטע לצחוק על אנשים שיצאו בהכרזות כגון במקרה של הטיטניק שהיו בטוחים שהיא חסינה מטביעה ולבסוף טבעה בהפלגת הבכורה שלה. כמו שאומר המשפט – אנחנו יכולים לתכנן אבל לאלוהים יש תכניות אחרות.
7. הגשמה עצמית מגיעה עם הפרופורציות הנכונות – לאורך הסרט זה קצת נראה לי מגוחך שהטרגדיה הלאומית של העם הברזילאי זה לא עוני, לא פאבלות, לא פערים מעמדיים וחברתיים, לא ירי ברחובות ולא כנופיות פשע וסמים אלא המשחק ההוא משנת 1950 מול אורוגוואי. טבעם של סרטים לייצר דרמות למרות שבמקרה הזה זו באמת הדרמה הלאומית של ברזיל בעיני ברזילאים רבים. אצל הברזילאים, כל טורניר גביע העולם שבו הם לא לוקחים את הגביע, הוא טרגדיה. יש לקחת את החיים בפרופורציות הנכונות.
8. הגשמה עצמית היא מסע בלתי נגמר – תמיד יש לנו עוד משהו ללמוד, להתקדם בעוד תחום, לכבוש שיא נוסף. הגשמה עצמית אף פעם לא נגמרת.